ע"ב
בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
|
2700-04
17/08/2009
|
בפני השופט:
אילן איטח
|
- נגד - |
התובע:
ב. ז. עו"ד יוסף מצגר
|
הנתבע:
בנק לאומי לישראל בע"מ עו"ד אלון נוי ואיריס רש
|
פסק-דין |
1. 1. התובעת, עובדת הנתבע לשעבר, פוטרה מעבודתה לאלתר לאחר שנחשדה בביצוע פעילות חריגה בחשבונות בנק של לקוחות תושבי חוץ שהיו בטיפולה. התובעת הועמדה לדין פלילי והורשעה במסגרת עסקת טיעון על יסוד הודאתה בעבירות לפי סעיפים 391 ו-425 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, שעניינן גניבה בידי עובד והפרת אמונים בתאגיד. האם זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה או שמא יש לשלול ולחלופין להפחית את סכום פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1693? זו השאלה העומדת להכרעתנו.
התשתית העובדתית
2. 2. התובעת עבדה אצל הנתבע (להלן - הבנק) החל מחודש 6/1977 ועד ליום 29.10.2002, שבו פוטרה. היינו תקופה של 25 שנים וחמישה חודשים.
3. 3. בתפקידה האחרון עבדה התובעת בענף תושבי חוץ (להלן - הענף) בסניף המרכזי של הבנק בתל- אביב, כשבטיפולה הבלעדי לקוחות תושבי חוץ רבים. חלק מהלקוחות היו לקוחות מסוג Hold-Mail, קרי - תושבי חוץ בעלי חשבונות במט"ח ממוספרים, היכולים ליצור קשר עם הבנק מרצונם אך הבנק אינו רשאי ליצור עימם קשר מיוזמתו [1].
4. 4. ביום 30.9.2000 פנתה אחת מלקוחות הבנק (להלן - הלקוחה [2]) לענף בבקשה לקבל לידיה דפי חשבון עדכניים לצורך בדיקת היתרות בחשבונותיה. התובעת, שטיפלה באותה לקוחה באופן בלעדי, שהתה באותו מועד בחופשה ולכן הועברה השיחה לטיפולו של מר ירדני - מורשה חתימה בבנק. בעקבות שאלות הלקוחה לגבי פעולות של משיכת מזומן מהחשבון עלה החשד כי התובעת משכה כספים מחשבון הלקוחה ללא הרשאתה וללא ידיעתה [3].
5. 5. לפיכך, ביום 1.10.2002 פנה מנהל הענף - מר יוסי לוי, אל מר ניסן בלום, אשר שימש באותה תקופה בתפקיד סגן מנהל תחום ביקורת בתחום חטיבה להשקעות וחטיבה לבנקאות פרטית רב לאומית [4] וביקש ממנו לבדוק את החשבונות של הלקוחה. זאת משבאותו מועד ניהל מר בלום, ללא קשר לחשדות אלה, ביקורת בענף. לאחר שנבדקו חשבונות הלקוחה, הוחלט נוכח החשדות כי מערך הביקורת הפנימית של הבנק (להלן - מערך הביקורת) יבצע בדיקה מקיפה ויסודית בכל החשבונות שבהם טיפלה התובעת.
6. 6. לטענת הבנק, באותו מועד נקראה התובעת לשיחה בה נכחו מר בלום ומר לוי במשרדו של האחרון. במהלך השיחה הוצגו לתובעת שאלות בנוגע לפעולות שבוצעו בחשבון המט"ח של הלקוחה. התובעת מסרה שלוש גרסאות שונות בנוגע למשיכת מזומנים מחשבון הלקוחה, כאשר שתיים מהן אף העלתה על הכתב [5]. בסיום השיחה נאמר לתובעת כי עליה לצאת לחופשה עד לסיום הבדיקה [6].
בהקשר זה נציין כי התובעת הכחישה את קיומה של השיחה וטענה כי בסיום יום העבודה בתאריך 1.10.2002 נקראה למשרדו של מר לוי שם הודיע לה האחרון כי היא מושעית עד להודעה חדשה. במענה לשאלת התובעת נמסר לה כי הסיבה להשעיה היא ניהול בלתי תקין של מסמכי הבנק. עוד נטען כי התובעת נדרשה לעזוב את הבנק מבלי שניתנה לה ההזדמנות לקחת את חפציה האישיים.
על אף שגרסת התובעת תמוהה בעינינו נוכח הגרסאות שנכתבו בכתב ידה, התומכים לטעמנו בגרסת הבנק, אין אנו נדרשים למחלוקת זו משאין היא רלוונטית לתוצאת פסק הדין כפי שיובהר להלן.
7. 7. לאחר יציאתה של התובעת לחופשה בדק מערך הביקורת כ-250 חשבונות שהיו בטיפולה של התובעת ומצא ראיות לביצוע פעילות חריגה בחשבונות של לקוחות שהיו בטיפולה.
8. 8. בתאריכים 3.10.2002 ו- 7.10.2002 שלח מר לוי מכתבים אל התובעת בבקשה כי תתייצב לשיחה אצל גב' רונית רינדר - ששימשה באותה תקופה בתפקיד ראש אגף חברות בנות, לשכות הנהלה ומקרים מיוחדים במערך הביקורת [7].
9. 9. ביום 28.10.2002 התקיימה פגישה בין התובעת לגב' רינדר במשרדה של גב' רינדר במערך הביקורת. בשלב מסוים של הפגישה הזמינה התובעת את גב' רינדר לשתות קפה בבית קפה סמוך. גב' רינדר סירבה להצעת התובעת ולכן יצאה התובעת לבדה להפסקה של כשעה. חלק זה של הפגישה הוקלט ע"י גב' רינדר [8].
זמן מה לאחר ששבה התובעת מההפסקה הצטרף לשיחה מר בלום. לטענת הבנק, במהלך השיחה הודתה התובעת בביצוע פעילות חריגה בחלק מהחשבונות שהוצגו בפניה. חלק זה של השיחה לא הוקלט ע"י גב' רינדר אולם נערכה תרשומת של השיחה ע"י האחרונה [9].
בסיום הפגישה כתבה התובעת מכתב, הממוען למשאבי אנוש (להלן - המכתב), בזו הלשון [10]:
"אני מבקשת להתפטר החל מהיום, מוכנה להחזיר את כל הכספים שנמשכו ע"י מחן לקוחות.
לאור השיחה והדברים שפרטים אצל גב' רונית רינדר לאור מצבי הבריאותי ואני מביעה צער על מעשי, אבקש לפחות לקבל את הפיצויים שמגיע לי לאחר 27 שנות עבודה להתחשב במצבי ולקבל את הפיצויים שלי.
אודה לכם על תשומת הלב
והתחשבותכם בי.
ב. ז.